אגרוף תאילנדי היא אמנות לחימה עתיקת יומין שמוצאה מתאילנד,
ונקראת מואי תאי (มวยไทย) בתאילנדית.
אמנות לחימה זו פותחה על ידי לוחמיו של המלך במהלך המלחמה כנגד בורמה.

אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל,כאשר הלוחם אוחז ביד
אחת מקל ובשנייה חרב.
במשך הזמן הועברה אמנות הלחימה גם לקרקע והמשיכה להתפתח במהלך המלחמה.
לא יודעים בוודאות מתי האגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה להגנה עצמית, אך סבורים ע"פ רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238 לספירה- בסיאם.
אגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים.
בשנת 1604 המלך norai שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולרי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד.

באיגרוף תאילנדי שימוש בשמונה איברים קטלניים:
ידיים(למכות איגרוף), רגליים לבעיטות, מרפקים וברכיים.
לא בכל הקרבות מותרות מכות מרפק.
השיפוט בקרב- לכל סיבוב ניקוד אשר ניתן ע"י שופטי הצד.
השופטים לוקחים בחשבון את סוג המכות בהם השתמשו הלוחמים,
האפקטיביות, יכולת ההגנה וסגנון הקרב ומשקללים את הנתונים לתוצאה מספרית.
הקרב מוכרע ע"י נקודות או ע"י נקודות