רקע והגדרה:

כולנו, לעיתים, מתקשים לשבת בשקט, להתרכז, להקדיש תשומת לב או לשלוט על התפרצות רגעית של כעס. כן, לכולנו זה קורה, אך ישנם בינינו אלה שמינון הופעתם של קשיים אלו הוא כזה שפוגע פגיעה משמעותית במעגלים השונים של החיים: בית, עבודה, לימודים, חברה ועוד.

עפ"י הגדרת ארגון הפסיכיאטריה האמריקאית, הגדרה המופיעה ב"מדריך הסטטיסטי והאבחוני של הפרעות נפשיות" – ובאנגלית ה- DSM 4

ADHD (ATTENTION DEFICIT / HYPERACTIVITY DISORDER) מוגדר כהפרעה על רקע כשל תפקודי של מערכת העצבים (רקע נוירולוגי).

* מופיעה אצל 4-12% מאוכלוסיית הילדים בגיל בית הספר.

* שכיחה בקרב בנים (1:4).

* בעלת בסיס משפחתי תורשתי מובהק.

* מהלכה של ההפרעה כרוני (משתנה בהתאם לסביבה ולהתפתחות), המרכיב שמשתנה עם הזמן הוא ההיפראקטיביות אשר מקבל גוונים אחרים אך אינו  פוחת בצורה דרמטית.

* קומורבידיות שהיא נטייה בקרב הסובלים מ ADHD להופעתן של תחלואות נלוות  לצד  לקות הקשב, כמו: לקות למידה, הפרעות התנהגות, דיכאון עמוק, התמכרויות לסמים ולחומרים משכרים.

* ההפרעה מושפעת מגנטיקה, עישון ואלכוהול (במהלך ההיריון), פגיעות ראש נרכשות סביב הלידה או בעקבות פגיעת ראש (תאונה), גידולים, פגות.

עפ"י ה –  DSM41994 קיימים 3 טיפוסים של ADHD:

1. ADHD/I – לקות המתבטאת בחוסר קשב (30-35%). ילד אסטרונאוט, בוהה. רוב הבנות נכנסות לטיפוס זה. אין בעיות של היפראקטיביות אבל כן לעיתים של אימפולסיביות. הבעיה בסוג טיפוס זה היא האבחון. בד"כ מאובחנים בגיל מאוחר (פחות שמים לב אליהם).

2. ADHD/H – היפראקטיביות ואימפולסיביות ללא בעיות קשב (5-10%).  אין הרבה עדויות לטיפוס זה. הטענה היא כי טיפוס זה קיים עד גיל הכניסה לביה"ס (לפני גיל זה קשה לבדוק הפרעת קשב). בערך בגיל 7 טיפוס זה עובר להתנהג טיפוס 3.

3. ADHD/COM – קומבינציה של לקות קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות (60%). הרבה בנים נמצאים בטיפוס זה. האבחון הוא יחסית מאוד מהיר, מגיל מאוד צעיר (כיתה א' ב'). ילדים אלו מאוד בולטים, סובלים בד"כ מעוד הפרעות (לדוג' ל.ל. + הפרעת קשב). מבין שלושת הטיפוסים מגיבים הכי טוב לטיפול התרופתי.

ADHD  הינה לקות שהבסיס לה הוא בקשב (אם או בלי היפראקטיביות) ולכן יש להתייחס ולהבין את ארבעת מערכות הקשב (אשר בכל אחת מהן יכול להיות ליקוי):

1. מערכת קשב מתמשך: טווח הקשב. בין 7-10 דקות. משימות המאפיינות את המערכת הזאת הינן משימות מונוטוניות ומשעממות ללא אפשרויות לתגובה, ללא אקטיבציה (המעוררת). (ככל שהתלמיד יותר אקטיבי – הוא מעורר, בעניין). ילד עם קושי במערכת הקשב המתמשך יתקשה להקשיב להרצאה לאורך זמן, לקרוא מאמר ארוך.

2. מערכת קשב סלקטיבי: מוסחות מגירויים סביבתיים (גירוי מבחוץ נכנס פנימה). לילד אין שליטה בגירויים. מידת ההתערבות (טיפול) היא מאוד נמוכה. הטיפול הוא בעיקר בסביבה ולא בילד. ליקוי במערכת קשב זו – אחד הדברים הכי קשים ברמת ההתמודדות והתסכול של הילד עם עצמו. ילד עם קושי במערכת זו יתקשה לנהל שיחת טלפון בסביבה בה אחרים מדברים, קושי לשבת בשיעור כאשר בחוץ מתחיל לרדת ברד או כאשר אחד מחבריו מתופף בעפרונו על השולחן.

3. מערכת הכוונת/ הפניית קשב: מערכת שהיא בעיקר חזותית, פעולות של סריקה, ניתוק ומעבר למקום חדש. בא לידי ביטוי בקריאה והעתקה. ילדים שמגלים קושי בהעתקה, ילדים שמתקשים בקריאה, במעבר ממילה למילה, במעבר בין השורות. ילד עם קושי במערכת קשב זו יתקשה בקריאת טקסט קצר עם שורות צפופות, במעבר בין פעילויות, להתרכז בשיעור המתנהל לאחר מבחן קשה.

4. מערכת בקרה ושליטה בקשב: מערכת שאחראית לכינון פעולה מודעת. לא פועלת באוטומט אלא מתוך תכנון וארגון. מודעות לדבר מסוים (שהוא לא באוטומט) ולא לאחר. ליקוי יתבטא בחוסר גמישות לשינויים, חוסר גמישות מחשבתית וחוסר למידה מטעויות העבר. ילד עם קושי במערכת קשב זו יתקשה בסידור התיק לבית הספר, בארגון החומר לקראת מבחן, בהשלמת מטלות.

ילדים עם ADHD זקוקים (עוד יותר מכל ילד אחר) לחינוך עם גבולות ברורים, זקוקים לדעת כיצד עליהם לתפקד. העולם עבורם הוא עולם של שחור לבן והתחושה שלהם לעיתים היא כי הם חיים בכאוס.

בלמידה הם זקוקים הן להבנת מערכות הקשב הפגועות והן ללמידה בה הגירויים משתנים, מערבים מגוון חושים, עוצמתיים וחווייתיים.

ילדים הסובלים מADHD יסבלו לרוב מעיכוב התפתחותי רגשי ו/או פיסי ולכן תראה התנהגותם לעיתים כילדותית יותר.

בהגיעם לגיל ההתבגרות (חטיבת הביניים והלאה לתיכון) מתקשים ילדים אלו להתמודד עם תהליכים אופייניים לגיל מבלבל זה, בהם: תהליכי אינדיוידואליזציה וספרציה (שחרור מהתלות בהורים ועצמאות), זהות מינית ואישית, התמודדות עם קבוצת השווים, מציאת מקום חברתי ועוד.

בנוסף, נמצאים ילדים אלו בסיכוי סטטיסטי גבוה לקווים חרדתיים, דיכאוניים ו/או אובססיביים – קומפולסיביים (OCD).

NVLD לקות הלמידה הלא מילולית

הפרעת קשב וריכוז ADHD הינה לקות אשר מקורה הוא בהמיספרה הימנית.

המיספרה ימין קשורה לכל אותם היבטים אשר אינם שפתיים ובין השאר אחראית גם על לקות הלמידה הלא מילולית –   NVLD (NON VERBAL LEARNING DISABILLITY).

לקות זו קשורה להיבטים סביבתיים, התמצאות במרחב, זיהוי פנים, תקשורת חברתית, ג'סטות, תקשורת לא מילולית, קשיים בדימוי גוף, מצבי רוח, וויסות רגשות, פרוזודיה (גוון הדיבור, אינטונאציה, טון הדיבור).

ליקוי בהמיספרה זו יכול לבוא לידי ביטוי בקושי להתמצא בתוך גבולות בית הספר, קושי בארגון, בתפיסת כיוונים, קושי בהבנת סיטואציות חברתיות.

לדוגמא ילד שאינו מבין מתי הוא מהווה מושא ללעג, יתקשה ברכישת קודים חברתיים, דבר שיפגע קשות ביכולתו לרכוש חברים ולחוות הצלחה בתחום החברתי.

בעבר נטו לחשוב כי ADHD משפיע על התחום האקדמי בלבד. כיום מחקרים מצביעים על כך כי לקות זו משפיעה על כל תחומי החיים וכי יש להבינה וטפלה בתוך מסגרת הוליסטית. הילד הסובל מקשיים מגוונים אלו יחווה בדרך כלל פגיעה במספר מעגלים:

1. במעגל הבית ספרי מול מטלות אקדמאיות.
2. במעגל הביתי מול משפחתו.
3. במעגל החברתי מול קבוצת השווים.
4. במעגל האישי פנימי מול פרשנות לרגשות ומחשבות העולות בתוכו.

ADHD ואומנויות לחימה

מחקרים רבים הצביעו על היתרונות הרבים בשימוש באומנויות הלחימה ככלי טיפולי לילדים בכלל ( Marscke, 1986 ) ולילדים הסובלים מהפרעות בקשב וריכוז בפרט ( ריף, 2008 ). מחקרים אלו מצביעים על מספר תחומים בהם יכול האימון באומנויות הלחימה לסייע.

1. הדימוי העצמי

ילדים הסובלים מ ADHD סובלים כאמור מחוויות עצמי קשה שהיא תוצר של התמודדות יומיומית עם חוויות כשלון, חוסר הבנה וכעס. שיפור הביטחון העצמי והעלאת הדימוי העצמי היא אולי התרומה המשמעותית ביותר של אומנויות הלחימה לילדים אלו. סך היתרונות שיוצגו להלן יוביל לשיפור מתמיד בחוויות העצמי של הילדים.

העיסוק באומנויות הלחימה מאפשר להם לחוות חוויות הצלחה, תחושת מסוגלות, שליטה ואפילו כוח. התהליך החיצוני של חיזוק הגוף וחישולו יוצר תהליך של "מהחוצה פנימה". ילדים אלו חווים את העולם כמאיים וכאוטי. החוויה של הפנמת כלים להגנה עצמית תורמת תרומה משמעותית לביטחון והדימוי העצמי.

2. תזונה ופעילות גופנית

ילדים רבים הסובלים מ –  ADHD נוטים לנהל אורך חיים תזונתי לקוי, הם נוטים לאכול לא מסודר, תזונתם כוללת בעיקר מאכלים מתוקים ואוכל מהיר. תזונה לא מאוזנת מקצינה במקרים רבים את המוטיב ההיפר-אקטיבי בהתנהגותם.  העיסוק בפעילות גופנית מחדד את חשיבות התזונה והמודעות להשפעותיה, ומוביל את הילדים לנהל אורח חיים בריא יותר.

3. קואורדינציה ומודעות הגוף

ילדי ADHD רבים סובלים מבעיות קואורדינציה שונות אם במוטוריקה עדינה או גסה, תנועת גופם נראית "מפוזרת" ללא מרכז, הליכתם גמלונית לעיתים, ובמקרים רבים העיסוק בפעילות גופנית נתפס בעיניהם כחושפני, מאיים וכרוך בבושה. חלקם לא מספיק מודעים לגבולות גופם, קרי התחושה של איפה "אני מתחיל" ואיפה "אני נגמר ". אימון איטי ומדוד אומנויות הלחימה, המשלב בניית סרגל מאמצים מובנה ונכון, עשויה לשפר באופן קיצוני את הקואורדינציה, המודעות לגבולות הגוף והמוטוריקה. בטווח הזמן הקצר עד הבינוני ילמדו הילדים למצוא איזון פיסי נכון, תנועות גופם ייראו אסופות יותר, מטלות הדורשות קואורדינציה יירכשו מהר יותר, ושפת הגוף תשתנה. התגובה של הסביבה הקרובה לשינויים אלו תהיה, על פי רוב, מהירה יחסית ותוביל כמובן לשיפור בחוויות העצמי.

4. שינויים בדפוסי התנהגות

אימפולסיביות וקשיים בוויסות ההתנהגותי הן ,כאמור, בעיות שכיחות בקרב ילדים הסובלים מ ADHD. אימון בעל כללים ברורים וידועים, גם אם נוקשים, מסייע מאוד לילדים אלו ללמוד לשלוט בדחפים התנהגותיים או בקיצור "להתאפק". לאורך זמן ולו בגלל חוסר הברירה קרי "המאמן אמר, נקודה! " ישפר כל ילד את היכולת לא להתפרץ כשמישהו אחר מדבר, לא ללכת כשצריך להישאר, לא לשבת כשצריך לקום, לעקוב אחר הוראות ועוד ועוד. העובדה שאומנויות הלחימה מציעות שפע של חוויות הצלחה לצד ההתמודדות, תגביר את הרצון של הילד "לעמוד בחוקים" ומכאן את מאמציו. שוב, מה שיתחיל כגבול חיצוני יהפוך עם הזמן לגבול פנימי, מופנם, וככזה יהיה ניתן להעבירו גם לשדות חברתיים אחרים כמו בית, בית ספר, חברים ועוד.

האימון באומנויות הלחימה דורש התמודדות תמידית עם האגו, כזה המדגיש כי השותף לאימון הוא מכשיר לשיפור הדדי ולא יריב. משום כך ילדים אלו ילמדו במהלך האימון לשלוט בכעס, להבין שגם אם הם ממש רוצים אסור להם לפגוע בבן זוגם, בתחילה בגלל האיסור שבכך ובהמשך מתוך הבנה אמיתית. הצורך להתגבר על הכעס, לשלוט בו יכריח את הילדים לפתח מנגנון של "דיבור פנימי" שלעיתים כל כך חסר להם.

5. המימד הערכי

אומנויות הלחימה מדגישות את ערך הכבוד ההדדי, השותפות, הכבוד לסמכות ולידע, הכרת התודה והקשר בין אדם לאדם. ערכים אלו המוטבעים עמוק כל כך בוו ווי מביאים להפנמה ערכית משמעותית לאורך זמן ומאפשרות את צמיחתו כאדם ערכי.

6. פורקן פיסי, רגיעה ונשימות

לעיתים נראה כי מלאי האנרגיה של ילדים אלו הוא כ"בור בלי תחתית". פעילויות גופניות מאומצות, מאפשרות לילדים מקום מוגן לפורקן אנרגיות. אימון אינטנסיבי בהשגחת מבוגר יאפשר לילד להתעייף ולהירגע. לימוד נכון של נשימות וטכניקות רגיעה שניתן לשלבם במהלך האימון יעזרו לילד במצבים מתוחים , ברגעי כעס ומשבר.

7. קשב וריכוז

האימון באומנויות הלחימה דורש קשב וריכוז, במספר מעגלים:

–          קשב וריכוז למתרחש בתוך הגוף.

–          קשב להנחיות והוראות המאמן.

–          קשב וריכוז לבן הזוג לאימונים כדי הן לשמור על בטחונו שלו והן כדי לייצר טכניקה יעילה ונכונה.

ילדים הסובלים מבעיות בתחום זה ילמדו כיצד להאריך את טווח הקשב והריכוז הם ילמדו להתמקד, לסנן רעשי רקע ולהיות פחות מוסחים.

8. למידה

כאמור, תהליכי למידה אינם מתרחשים אך ורק בכיתה. האימון באומנויות הלחימה ישפר את יכולתם של הילדים להבין רצף (של תנועות לדוגמא ), סיבה ותוצאה ( מה קורה כש… ), התהליך המוביל למבחן ושיעורים תיאורטיים, יחייבו יכולות למידה פורמאליות וקריאת טקסט. כמו כן ניתן לשלב באימון עבודה על כתיבה במסגרת רפלקציה אישית על האימון, רפלקציה כזו תעזור הן בתחום מיומנויות הלמידה, הן בתחום ה"דיבור הפנימי" וכמובן יסייעו בהתפתחותו של הילד כלוחם.

וו ווי, חינוך וצמיחה-בנימה אישית

הגעתי "לבית של תמר" לפני קרוב ל-11 שנים. "הבית של תמר" הוא בית ספר 6 שנתי ( כיתות ז'-יב' ), לילדים בעלי אינטליגנציה ממוצעת ומעלה הסובלים מלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. את דרכי התחלתי כמורה להיסטוריה, בדרך חינכתי, ריכזתי מקצוע ולאחר שהייתי סגן מנהל ורכז חטיבה עליונה, הגעתי להיות מנהל "הבית של תמר" בסניף "משמר השרון".

מתחילת הדרך היה ברור לי שמצאתי דרך.

לפני 4 וחצי שנים הגעתי ל-וו ווי, לאחר חיפוש של שנים רבות בתחנות שונות בעולם אומנויות הלחימה.

מתחילת הדרך היה ברור לי שמצאתי דרך.

הדרך היא אותה דרך.

כמתאמן גיליתי בעצמי אדם המצוי בתהליך של לחימה בשדים המלווים אותו, הצמא לשקט פנימי, התמודדות ומסוגלות. כמורה גיליתי ילדים והורים הצמאים לאותו דבר בדיוק. מסעו של האדם בעיני, הוא מסע להשלמה עם מי שהוא תוך חתירה מתמדת לשיפור עצמי. אני פוגש כל יום ילדים והורים הנאבקים לקבל, לאהוב את עצמם, את ילדם למרות הקשיים והם רבים. ראיתי הורים ברגעים הקשים ביותר, מיואשים, מתביישים, אכולי רגשות אשם, כועסים, צועקים ומאשימים אך בעיקר רוצים להרגיש ראויים. ראיתי ואני רואה ילדים הצמאים לחוות פעם אחת השתקפות שתגרום להם להתגאות במי שהם. ילדים הצמאים למקום מכיל ואוהב, אך יודע לדרוש, לא לוותר ולחתור למיצוי הכוחות העצומים הטמונים בכל אחד ואחד מהם. ראיתי את עצמי בוו ווי . הווי ווי כשיטה, בדיוק שבה, בעומק, בהקפדה על הפרטים, בשימת הדגש על המימד הערכי, ברצינות, מתחברת בדיוק לכל הדברים בהם אני מאמין כאדם, כמחנך וכמישהו שנפגש יומיום עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים . לא אכחיש, אין דבר קשה יותר מאשר להפסיק באמצע סטים של "מה בו" ולהרגיש את הויתור, אין בושה עצמית גדולה יותר, לכאורה, מלהזיל דמעות של תסכול במבחן חגורה, אין רצון גדול יותר מאשר לזכות בהערכתה של הסביבה וכבר שכחתי על מי בדיוק אני מדבר עליי או עליהם. לו-סי איתי,לו אני חייב הרבה בתהליך אותו אני עובר, אמר לי פעם שיכולת ההתמודדות שלי כלוחם תבחן ברגע הראשון לאחר שאפסיק כי "לא יכולתי יותר", כישלון הוא חלק מהחיים השאלה שאדם צריך לשאול היא מה מידת יכולתו להיבנות ממנו, לצמוח.

ילדי ה ADHD יודעים ומכירים טוב טעמו של כישלון מהו, יש משהו ב וו ווי שיודע לתת את הכלים להתמודדות עם אותו כישלון בדיוק, התמודדות שתאפשר לא להיכשל בפעם הבאה. תופעה מוכרת בבית הספר מכונה  "הכנת הכישלון מראש", ילד שכל כך שבע כישלונות, כל כך לא בטוח ביכולותיו יעשה הכל לפעמים כדי לא לטעום שוב את הטעם המר, בבואו להתמודדות עם קושי הוא ישקיע את רוב האנרגיה בהתמודדות עם הפחד מכישלון עד שיוותר ללא כוחות להתמודדות עם המטלה עצמה. הפחד מכישלון מסרס, מחליש ומאיים הרבה יותר מהכישלון עצמו. לא אשכח את האימון בו תפסתי שעולם הרגש שלי עסוק במה יהיה הסט הבא. מה יהיה אם הוא יהיה כזה שלא אוכל לעמוד בו, מה יהיה אם אכשל לעיני כולם, וכל הציפיות יתנפצו על מזבח חוסר היכולת. ברגע הזה הפכתי לאיש חינוך, הבנתי מה עובר על הילדים יכולתי להיות אדם יותר טוב, כזה המבין מאיפה הם באים כזה היודע שאפשר להתמודד, הבנתי שדרכי כאיש חינוך היא דרכי כלוחם, דרכי כמדריך, דרכי כאדם. מאז הספקתי לאמן  מספר ילדים הסובלים מהקשיים שתיארתי, השתמשתי ואני עדיין משתמש בכלים אותם קיבלתי בוו ווי. שימוש בעקרונות השיטה ככלי חינוכי-טיפולי הביא את כל הילדים ללא יוצא מן הכלל לדבר אחד ראשוני- חיוך וחווית הצלחה, מפה, השמיים הם הגבול.

דוג'ה שאין לו מילים לג'ו-סי אייל קורן

ללו-סי איתי שור

ללו-סי חיים הלל

לטל אסא

על מה ?

על "זה".

ניר רווה

מקורות:

1. הרצאות – ד"ר ורדה שרוני.
2. הרצאות- גלית קדושני שווצרמן.
3. "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD" / איריס מנור, שמואל טיאנו.
4. "לשלוט ב ADHD" / ד"ר ראסל א' בארקלי.